עמותת אלע”ד מבקשת להקים שכונה חדשה על אדמות ג’בל אל מוכבר

הועדה לתכנון ובנייה בשיתוף עיריית ירושלים אישרה ב30 למרץ 2016 את הפיקדון לתב"ע מספר 152552, לבנות 18 יחידות דיור בשכונת אל פארוק בכפר הפלסטיני ג'בל אל מוכבר באל- קודס הכבושה.

כאשר הבנייה תתרחש, היא תהיה הוספה לבניין קיים אשר טוענים שנקנה על ידי עמותת אלע"ד ב2013, ארגון שעובד למען הגדלת הנוכחות היהודית באל- קודס הכבושה[1]. התוכנית גם קוראת ללגליזציה רטרואקטיבית של בניות קודמות אשר היו במקום במהלך השנים האחרונות בלי אישורי בנייה תקינים מעיריית ירושלים -4 מ5 קומות- בנוסף לבניית בניין חדש באזור, אשר מעלה את מספר יחידות ההתנחלות באזור ל18.

צריך לציין שביוני 2009, ישראל גם אישרה את הפיקדון תב"ע מספר 10188 אשר מצהיר שינוי באזור הייעודי של שטח ירוק ציבורי בצפון מזרח ההתנחלות תלפיות (שהיא בעצם יער נטוע קיים ששמו יער השלום). כדי להקים פארק ציבורי ואזור נופש ליער פעיל לבילוי. התוכנית פוגעת כמעט ב551 דונם (אשר באזור של היער) ואשר יביאו תועלת להתנחלות של מזרח תלפיות ולהתנחלויות באל- קודס הכבושה.

צריך לציין שהבניין שנטען שנקנה על ידי עמותת אלע"ד ובהמתנה להרחבה, נמצא ליד יער השלום.

התנחלויות אשר נוסדו על אדמות של ג'בל אל מוכבר

במהלך השנים של הכיבוש הישראלי בשטח הפלסטיני, הממשלה הישראלית תמכה בבנייה ובהרחבת ההתנחלויות בגדה המערבית כולל העיר אל- קודס (ירושלים המזרחית), הרבה מהם נבנו בהתחלה כמחנות צבאיים ובסופו של דבר הפכו להיות התנחלויות אזרחיות (בלתי חוקיות). כיום, 196 התנחלויות לא חוקיות נמצאות על אדמת הגדה המערבית הכבושה, כולל 35 בעיר אל- קודס.

הישוב ג'בל אל מוכבר לא הייתה שונה משאר ישובי החברה הפלסטינית בגדה המערבית הכבושה או מאלה שנמצאים בתוך הגבול המוניציפלי המוצהר, הלא חוקי והחד צדדי של העיר אל- קודס, אשר איבדו את אדמותיהם בגלל הבנייה של התנחלויות או בסיס צבאי או כבישים עוקפים. הכפר היה עד לאיבוד של יותר מ600 דונם מאדמתה בגלל הקמת שתי התנחלויות, "מזרח תלפיות" ב1973 ו"נוף ציון" ב2004. טבלה 1 מראה פרטים על שתי ההתנחלויות אשר הוקמו על אדמת ג'בל אל מוכבר.

טבלה 1: התנחלויות שנבנו על אדמת העיר ג'בל אל מוכבר

שם ההתנחלות	שנת הבנייה	שטח שהופקע מג'בל אל מוקבר (בדונם)	סך שטח ההתנחלות (דונם)	מניין אוכלוסיית המתנחלים (2015)
מזרח תלפיות	1973	350	1829	17,000
נוף ציון	2004	44	44	418

במהלך השנים של הכיבוש, ישראל המשיכה את פעילותה בהתנחלויות בשטח הפלסטיני עם אגש רב על אל- קודס; זה נראה בפרסום תוכניות בנייה ומכרזים ואפילן מיפוי אדמות כ"שטח ירוק" או "שטחי אש ושטחים צבאיים", כדי לשמר אותם להתנחלויות והתרחבות והתפתחות עירונית. המדיניות הזאת ריסקה יותר ויותר את הגדה המערבית הכבושה, ובאופן ספציפי העיר אל- קודס, והשפיעה לרעה על הדמוגרפיה שלה לטובת נוכחות יהודית בעיר ירושלים, במטרה "לייהד" אותה.

בג'בל אל מוכבר, פורסמו מספר תוכניות בנייה ומכרזים להרחבת ההתנחלויות שהוזכרו, בנוסף להכרזת השטח שבצפון מערבה כ"שטח ירוק[2]" על מנת למנוע מפלסטינים להפיק תועלת ולהנות ממנו בעתיד. טבלה 2 מציינת חלק מהתוכניות הישראליות אשר פורסמו על מנת להרחיב התנחלויות באזור.

טבלה 2: תוכניות ישראל בהתנחלות מזרח תלפיות במזרח ירושלים

מספר	מספר תוכנית	שטח כפי שרשום בתוכנית (דונם)	מספר יחידות	תאריך פרסום
1	11963	0.424		18/8/2008
2	12105	0.44		18/8/2008
	1423	49.077		4/2/1971
3	1423D	28.192		14/2/1991
4	1714A	131.258		5/10/1975
5	1805	2		8/3/1973
6	2074	150		19/9/1975
7	2560	66		13/12/1979
8	2626	110		21/6/1981
9	2634A	95		28/2/1985
10	2634B	75.18		6/4/2000
11	2782	11		3/3/1983
12	2823	101		10/6/1982
13	3080	166.152		29/12/1983
14	3407	42		23/5/1985
15	3433	8	93	29/3/1985
16	3756	6.038		19/12/1991
17	3817	8.859	36	22/9/1988
18	4003	11.782		12/10/1990
19	4062	8.859		22/9/1988
20	4165	3.892		29/8/1991
21	4548D	114.4		30/3/2005
22	4548I		רשת של כבישים	16/7/2003
23	4548	125.7	כביש	30/12/2008
24	4548B	253.4	כביש	8/5/2005
25	4548H	200.4	כביש	21/3/2005
26	4548O		רשת של כבישים
27	4711	74	1330	31/8/2011
28	4748	275		22/6/1995
29	4798A	7.4		4/9/2007
30	6120	3.597		19/9/2000
31	7977	67.176	180	5/4/2005
32	7984	262.424	440	5/4/2005
מקור: מנהל מקרקעי ישראל

הצצה לג'בל אל מוכבר

כפר פלסטיני דרום העיר אל- קודס. בגבולותיו אבו דיס וסוואחרה אל שרקייה במזרח, סילוואן ואל- קודס בצפונה, את'ורי וצור באהר במערב, א-שייח' סעד וצור באהר בדרום. מתגוררים בכפר יותר מ21,000 פלסטינים, 80% מהם מחזיקים בתעודת זהות אל- קודס[3].

הישוב ג'בל אל מוכבר נמצאת תחת השליטה של עיריית ירושלים, אשר הוכרזה באופן לא חוקי בשנת 1967 אחרי הכיבוש הישראלי בגדה המערבית כולל אל- קודס ורצועת עזה. אחרי ההכרזה הזאת, ממשל ירושלים חולק לשני אזורים ראשיים, J1 וJ2. אזור J1 נמצא בתוך הגבולות של עיריית ירושלים ותחת שליטתה וכולל הרבה מהאוכלוסייה הפלסטינית מהם ג'בל אל מוק\כבר אשר נמצאת באזור הדרומי של J1. האזור השני הוא J2, אשר נמצא מחוץ לגבולות עיריית ירושלים ותחת שליטתה של הרשות הפלסטינית.

תוכנית ישראל לגדר ההפרדה

שלטונות הכיבוש הישראליים השתמשו בתוכנית ההפרדה שלהם, אשר התממשה בבניית גדר ההפרדה, כדי לצייר מחדש את גבולות העיר אל- קודס במטרה לייצור מצב לטובת הנוכחות היהודית בעיר. גדר ההפרדה הפרידה את כל האזור של J1 משלטון העיר ירושלים (המערבית) חוץ מהישוב כפר עקב ומחנה הפליטים שועפאט, משאר שלטון עיריית ירושלים (המערבית) והגדה המערבית. לפי הסכם הביניים של אוסלו שנחתם בין ארגון שחרור פלסטין (אש"ף) וישראל ב28 לספטמבר 1995, הגדה המערבית הכבושה חולקה לאזורים, "A", "B", ו"C". והמטרה היתה נסיגה הדרגתית של כוחות הכיובוש הישראליים מאזורים אלו עד ההישג של הסכם קבע. הישוב ג'בל אל מוכבר לא הייתה מסווגת למיון הזה, ונשארה כפי שהייתה לפני ההסכם הזה, תחת השליטה של עיריית ירושלים (המערבית).

בניית גדר ההפרדה הייתה לה השפעה שלילית על הישוב והאוכלוסייה של ג'בל אל מוכבר. לפי התיקון האחרון של תוכנית גדר ההפרדה שפורסמה באתר משרד הביטחון ב30 לאפריל 2007, גדר ההפרדה בודדה לחלוטין את הישוב ג'בל אל מוקבר מהאוכלוסיות הפלסטיניות הסמוכות, אשר הפכו להיות בצד המזרחי של הגדר. העובדה שהגדר הפרידה את ג'בל אל מוכבר וכל שטח J1 משאר הגדה המערבית ומיישובים בתוך גבול שלטון ירושלים (המערבית) היא הרסנית, שכן יש לה יחסים היסטוריים עם הישובים הערביים הסמוכים.

בניית התנחלויות החוק הבינלאומי

בניית התנחלויות בגדהה המערבית מפרה חוקים הומניטריים בינלאומיים לעקרונות שנקבעו וחלות במהלך מלחמה וכיבוש. יותר מכך, ההתנחלויות מובילות להפרה של חוקי זכויות אדם בינלאומיים. אמנת ג'נבה הרביעית אוסרת על כוח כובש להעביר תושבים מהשטח שלהם לשטח כבוש. תקנות האג אוסרת על כוח כובש לעשות שינויים קבועים בשטח הכבוש אלה אם זה נעשה לצרכים צבאיים, במובן הצר של המונח, או אם הם התחייבו לטובת האוכלוסייה המקומית.

בניית התנחלויות היא הפרה של זכויות הפלסטינים כפי שמעוגן בחוק הבינלאומי לזכויות אדם. בין עוד הפרות אחרות, ההתנחלויות מפרות את הזכות להגדרה עצמית, שוויון, קניין, תנאי מחייה ראויים וחופש תנועה.

[1] – עמותת אלע"ד היא עמותה רשומה מספטמבר 1986 ,ויו"ר הוועד שלה הוא דוד בארי. מטרות העמותה הן "חיזוק הקשר היהודי לירושלים לדורותיה על ידי סיורים, הדרכה, איכלוס והוצאת חומרי הסברה". בשנת 2002 אושרה תוספת למטרות העמותה: "מתן שירותי הדרכה וחינוך תורני ציוני, פיתוח תיירותי, ותמיכה בפעילויות חינוך ותרבות בשטחי עיר דוד". העמותה פועלת בעיקר לביסוס התיישבות יהודית ותיירות בעיר דוד שבסילוואן ובאזורים הסמוכים. למימוש המטרות האלה העמותה רוכשת ישירות או באמצעות גופים אחרים בתים וקרקעות מתושבי סילוואן, או שהיא שוכרת אותם מחברת עמידר, כדי לשכן בהם יהודים. זה משכתוב במסמכים שלה, אל בפועל היא עובדת לנשל את תושבי אל- קודס מנכסיהם ולגרשם אל מחוץ לעיר. היא משתמשת בכסף כמכשיר עיקרי כדי "לקנות" התחבולות ותכסיסים שונים את בתי הערבים בעיר. בכתבה מקיפה שפורסמה בעיתון הארץ (6.3.2016) גילו השבוע ניר חסון ואורי בלאו כי מתוך 450 מיליון שקלים שקיבלה עמותת הימין הזאת בשמונה השנים בין 2006-2013, 275 מיליון הגיעו מגורמים עלומים – מדובר בסכומי עתק במונחים של עולם העמותות הישראלי. על פי הדו"ח הכספי שהגישה אלע"ד ב–2014, הסתכמו אז נכסיה ב–286 מיליון שקלים. מחזור ההכנסות שלה באותה שנה היה 59 מיליון שקלים, ובעמותה ובחברות הקשורות לה הועסקו בשנה זו 97 עובדים קבועים. עלות שכרו של מייסד וראש העמותה, דוד בארי, לפי הדו"חות שהוגשו לרשם העמותות, היה באותה שנה 366 אלף שקלים. בין התורמים והתומכים באלע"ד אפשר למצוא את הממשלה וגופיה, כגון הסוכנות היהודית וקרן היסוד. בנוסף לתרומות אלו נהנית העמותה מתמיכות של משרדי ממשלה שונים: ב–2014 קיבלה 1.4 מיליון שקלים מתקציב תרבות תורנית במשרד החינוך, וכ–200 אלף שקלים ממשרד התרבות. לכך יש להוסיף את התמיכה הממשלתית המסיבית העקיפה בצורת הוצאות לשמירה על המתנחלים של אלע"ד בסילוואן, המסתכמת בכ-100 מיליון שקלים לשנה מתקציב משרד הבינוי והשיכון. אמפר להבין מזה כי אלע"ד היא גוף שלטוני שעובד במסווה של עמודה כדי להשתלט על נכסי הפלסטינים באל- קודס ולגרשם אל מחוץ לעיר.

[2] – שטח ירוק: שטח ירוק מהווה שטח ציבורי, המשמש לשם צמחייה ירוקה, בתוך המרחב האורבני, כגון: פארקים, גינות ציבוריות, וכיוצ"ב. השטחים הירוקים, המכונים גם "ריאה ירוקה", משפרים לאזרחים את איכות החיים, בכך שמסבים הנאה לציבור ומשמשים לבילוי ופנאי, מוסיפים ליופיו של הנוף האורבני, וכן מקטינים את רמת זיהום האוויר בערים. במסגרת תכנון ערים, ועדות התכנון והבניה מקצות שטחים ציבוריים לצורך ייעודם לשימוש כשטחים ירוקים, בהם גם אסורה ו/או מוגבלת אפשרות הבניה, אלא לצרכים מסחריים, הקשורים לייעוד השטח לציבור (למשל: מחנאות וספורט, וכו'). בפועל השטחים הירוקים מופקעים מאדמות הפלסטינים והממסד הישראלי דרך זרורות המשטרה ומשמר הגבול מונע מהפלסינים להנות מהם כ"ריאה ירוקה".

[3] – תושבי העיר הערבית אל- קודס מחזיקים תעודת זהות מעמד של "תושב קבע" שהוא המעמד הניתן לאזרחים זרים, המגיעים מרצונם החופשי לישראל ומבקשים לגור בה. ישראל מתייחסת, איפוא, אל תושבי העיר אל קודס כאל מהגרים, המתגוררים בביתם בחסד ולא בזכות. זאת למרות שמדובר באנשים שנולדו בירושלים, חיו בה את חייהם ואין להם בית אחר בעולם. ההתייחסות לתושבי אל- קודס כאל זרים שנכנסו לישראל תמוהה, לאור העובדה שישראל היא זו שנכנסה למזרח ירושלים ב-1967. מעמד תושבות הקבע שונה באופן מהותי ממעמד האזרחות. הזכות העיקרית שמקנה תושבות הקבע היא הזכות לגור ולעבוד בישראל, בלא להזדקק לאישורים מיוחדים. כמו כן, זכאים תושבי קבע לקבל זכויות סוציאליות לפי חוק הביטוח הלאומי וביטוח בריאות. תושבי קבע זכאים להצביע בבחירות עירוניות אך אין להם זכות להצביע בבחירות לכנסת. תושבות קבע, שלא כמו אזרחות, מועברת לילדי התושבים רק אם מתקיימים תנאים מסוימים, ותושבים הנישאים למי שאינם תושבים, צריכים להגיש עבורו בקשה לאיחוד משפחות. הזכות החוקתית לחזור תמיד לישראל שמורה רק לאזרחים ישראלים (מאתר בצלם).

Prepared by:
The Applied Research Institute – Jerusalem