הד'וח הזה שופך אור על מציאות ההתנחלויות הישראליות בשטחים הכבושים הנתמכות באמצעים פוליטיים וביטחוניים בכדי לשמרן. מציאות זאת והעדר אי התעניינות מהקהילה הבינלאומית עלולה להביא להמשך הסכסוך.

'ההתנחלויות הישראליות בשטחים הפלסטינים הכבושים, כולל ירושלים המזרחית, אינן חוקיות ומהוות מכשול בדרך לשלום ופיתוח כלכלי וחברתי […] הן הוקמו כהפרה לחוק הבינלאומי'. בית המשפט הבינלאומי ביולי 2004. ארבע שנים לאחר כך, דבר לא השתנה.

מבוא

ישראל השתמשה בכלים משפטים ובירוקרטיים מורכבים בכדי להשתלט על יותר מ50% מאדמות הגדה הגדה המערבית. אדמות אלו שימשו להקמת ההתנחלויות ולהרחבתן בעתיד. הכלי הראשון היה הכרזת האדמות שהופקעו כ'אדמות מדינה'. זה היה בשנת 1979 על בסיס הפרמאן העותומני משנת 1858. כם כן השתמשה ישראל באדמות לצרכים צבאיים ובחוק 'נכסי נפקדים'. והפקיעה אדמות לסלילת כבישים עוקפים. גם כן עזרה לעמותות שונות ומשונות לקנות אדמות ב'שוק החופשי'.

במאמציה להשתלט על אדמות הפלסטינים השתמשה ישראל בכלים הנוגדים את כללי השוויון בין בני-האדם. ברוב המקרים הפלסטינים לא ידעו שאדמותיהם היו רשומות על שם המדינה. עם הזמן התברר שזה תכסיס לכן לא היו יכולים לטעון כנגד בבית המשפט. לכן, תמיד היה על הפלסטינים להוכיל את בעלותם על האדמות. אך בגלל סבך התכסיסים החוקיים השונים והמשונים הפלסטינים לא הצליחו להוכיח את 'בעלותם' כי האדמות נרשמו כבר בשם אחת מההתנחלויות.

תוכנית אלון

מאז כיבוש הגדה המערבית וירושלים המזרחית ורצועת ע'זה ביולי 1967, עודדה ישראל את מפעל ההתנחלות באותם אדמות. וכיום מגיע מספר המתנחלים באותן התנחלויות שמתגוררים בהתנחלויות בצורה לא חוקית לכ- 550.000. ראשית מפעל ההתנחלות הייתה בתוכנית אלון בתקופת מפלגת העבודה ששלטה בישראל עד 1979. התוכנית התבססה על הקמת שרשרת התנחלויות לאורך הגבול בבקעת הירדן. מטרתן היתה להוות חיץ הגנתי בין הגדה המערבית לירדן.

התוכנית כללה גם כן הקמת התנחלויות מסביב לירושלים בקרבת קו הפסקת האש משנת 1949 (הקו הירוק) במטרה להביא לשינויים אזוריים לטובת ישראל בעתיד. שאר אזורי הגדה המערבית, טען אלון, אינם מתאימים להקמת התנחלויות בגלל צפיפות האוכלסיה הפלסטינית, וזה בניגוד לבקעה שהיא דלילת אוכלוסין. התוכנית כללה הקמת אוטונומיה בשאר אזורי הגדה מחוברת עם ירדן דרך מעבר אזורי מראמאללה- יריחו והמעברים עם ירדן.

גוש אימונים

בעקבות מלחמת אוקטובר 1973, נוסדה תנועת גוש אמונים שעשת באינטנסיביות להמשך מפעל ההתנחלות בשטחי הגדה המערבית ורצועת ע'זה. גוש אמונים קבל כי תוכנית אלון אינה מהווה מענה מספק להשתלטות על אדמות הפלסטינים, בכדי לחץ כבד על הפלסטינים הכל הסדר בעתיד(?). בהתחלה ממשלת רבין לא הסכימה עם תוכנית גוש אמונים, אך עם תבוסת המערך בבחירות 1979 ועלית הליכוד ישלטון נתקבלה התוכנית.

עידוד הגירת היהודים להתנחלויות

אט אט, ממשלות ישראל החילו בעידוד הגירת היהודים להתנחלויותת בגדה המערבית. אחד הכלים היה במתן תמריצים כלכליים שונים. והמטרה היתה להעלות את רמת חייהם של המתנחלים ולעודד אחרים להגר ולהתנחל בגדה המערבית. והיה עוד אספקט אידיאולוגי ציוני לעודד את מספר המתגייסים לצבא.

ההתנחלויות מוגדרות כאזורי עדיפות לאומית. לכן המתנחלים והמשקיעים  שם מקבלים תמריצים כלכליים שונים. ישנם ששה משרדים המופקדים על הנושא:

• משרד הבינוי והשיכון

• מנהל מקרקעי ישראל

• משרד החינוך

• משרד התעשייה והמסחר

• משרד העבודה והרווחה

• משרד האוצר

בשנת 2003 ממשלת ישראל ביטלה את ההטבות במיסים שהוענקו למתנחלים בעבר. ובעבר משרד הפנים הישראלי העניק הטבות להתנחלויות בגדה המערבית יותר מאשר הישובים בישראל. וב-2000 הייתה ההכנסה הממוצעת של המתנחל בגדה בסביבות 65% מאשר בישובים היהודיים בתוך ישראל. ובאותה שנה ההתנחלויות תוקצבו ב-165% יותר מאשר הישובים בתוך ישראל. הטבות אלו היו אחת התמריצים שהוענקו למתנחלים ולהתנחלויות. אחד הכלים החדשים להעדיף את ההתנחלויות היה מימון דרך הקונגרס הציוני עולמי, כי הכללים שחלים על המשרדים הממשלתיים האחרים אינם חלים עליו.

פעילות ההתנחלות בשטחים הפלסטינים הכבושים

מפעל ההתנחלות קיבל תנופה בשנת 1980 כשהוסרו המגבלות בחוקי התיכנון והבניה, הדבר שהביא להקלה להקמת ישובים עירוניים במקום הישובים החקלאיים והחברתיים הקטנים. ותחת הסיסמה 'חמש דקות מכפר- סבא', הישראלים הפכו ליכולים יותר לבנות בתים פרטיים בעלות מוזלת. ובאותו זמן שמרו של מקומות תעסוקתם באזור המרכז ירושלים רבתי. ובין השנים עשו ממשלות ישראל הרבה לסלילת כבישים שמחברים את ההתנחלויות עם ישראל. ז'א האנשים באו להתנחל מסיבות כלכליות, במקום הסיבות האידיאולוגיות או הפוליטיות.

למרות שממשלת האחדות הלאומית הראשונה ב-1984 הכריזה על הקפאת ההתנחלויות (וגם הכרזות דומות בעתיד), ההתנחלויות המשיכו לצבור תאוצה. בתקופות שונות לא הוקמו התנחלויות חדשות, אך הורחבו. ובין השנים 1993- 1999 הוקמו 13 התנחלויות חדשות בגדה המערבית. ובתקופת ממשלת שרון 2001 מפעל ההתנחלויות החל להשתמש בכלי חדש: הקמת התנחלויות 'לא חוקיות'. ממשלת ארה'ב בעקרונות 'מפת הדרכים' הכריזה על התנחלויות אלו כבלתי חוקיות, ובקשה להסירן, כי הן מכשול בדרך לשלום.

חלק מההתנחלויות הן מעין עיירות שמתגורר בהן יותר מ-50000 נפשות, כמו אריאל, עמנואל ומעלה אדומים. גם כן הוקמו מועצות מקומיות ואזוריות בדומה לישראל, בכדי לדאוג לרווחת המתנחלים.

הפקעת האדמות

ישראל הפקיעה אדמות פלסטיניות פרטיות וציבוריות רבות למען ההתנחלויות. ובסוף שנת 1970 הזהיר בית המשפט הגבוה לצדק מפני הפקעת האדמות הפרטיות למטרה זאת. אך יש ויכוח מהי אדמה פרטית ומהי ציבורית.

לפי החוק הבינלאומי אין להפקיע אדמות אלא לצורכי ביטחון, ולא לטובת אזרחים. באינתפאדת אל-אקסא שראשיתה היה בספטמבר 2000 ישראל החריבה מטעי ושדות פלסטינים בכדי להבטיח את ביטחון המתנחלים, הדבר שפגע בחיי היומיום של הפלסטינים.

ישראל ניצלה את האדמות לטובת ההתנחלויות, ובו זמנית אסרה את שימושה על הפלסטינים כליל. כמדינה כובשת ישראל אינה יכולה להתעלם מצרכי עם שלם. אדמות הציבור הפכו לאדמות המתנחלים בלבד. בית המשפט הגבוה לצדק בישראל הרשה למדינה להשתמש בכלי זה כלומר בית המשפט העניק לגיטימציה להליך זה.

גם כן, בית המשפט הישראלי נעתר לדעת המדינה שטענה ההתנחלויות הן צורך ביטחוני חשוב, והעניק לגיטימציה לכל טענות המדינה. וכשהמדינה החלה לטעון שהאדמות (אדמות הפלסינים) הן בחזקת 'אדמות מדינה' סרב בית-המשפט להתערב לטובת הפלסטינים.

ההתנחלויות בגדה במערבית וירושלים המזרחית

עם תום שנת 2007, ישראל הספיקה להקים 199 התנחלויות מאוכלסות ב-462 מתנחלים ישראלים. מספר שאינו כולל את 16 ההתנחלויות ברצועת ע'זה, וארבע ההתנחלויות שפונו בצפון הגדה המערבית בספטמבר 2005, במסגרת תוכנית ההתנתקות החד צדדית, שהיא מעין תוכנית פריסה מחודשת. יש לציין שמשרד הפנים הישראלי מכיר ב-121 התנחלויות בלבד. ומגדיר אותן כישובים קטנים למרות שהן משתלטות על שטחים נרחבים מאדמות הפלסטינים.

גם כן יש 18 התנחלויות בתחומי העיר אל- קודס, שהורחבה בצורה לא חוקית מאז מלחמת יולי 1967. ישראל רואה בהתנחלויות הללו שכונות בתוך העיר אל- קודס (ישראל רואה – ירושלים?). לפי הנתונים הישראלים התגוררו בהתנחלויות 'החוקיות' בספטמבר 2007, 271400 מתנחלים. ולפי אומדן גידול האוכלסין התגוררו בהתנחלויות מסביב לאל- קודס 191000 מתנחלים. בנוסף לכך יש – 232 התנחלויות 'לא חוקיות', אך ישראל מכירה ב- 125 מהן בלבד.

 החוק הישראלי לטובת המתנחלים

ישראל יישמה את החוק הישראלי בהתנחלויות, למרות שהן ממוקמות בשטחים שאינם חלק ממדינת ישראל. יש לציין שבגדה הפלסטינית מיושם החוק הירדני. מדיניות ישראל יצרה שתי מערכות משפטיות על אדמה אחת, כל מערכת שייכת לקבוצה לאומית מסויימת. יש בגדה המערבית 23 רשויות מקומיות:

• ארבע עיריות: אריאל, מעלה אדומים, ביתר עלית ומודיעין עלית.

• 13 מועצות מקומיות: אלפי מנשה, בית אריה, עופרים, בית- אל, אפרתה, אלקנה, גבעת זאב, הר אדר, עמונאל, קרני שומרון, קדומים, קרית ארבע ומעלה אפרים.

• 6 מועצות אזוריות: בקעת הירדן, מטה בנימין, גוש עציון, הר חברון, צפון ים המלח ואזור שומרון.

 

בנוסף לכך יש 18 התנחלויות בעיר אל- קודס, והן נחשבות לאזורים צבאיים סגורים, ואסור לפלסטינים להכנס אליהן ללא אישור מהמושל הצבאי. אך מותר ליהודים ולתיירים זרים להיכנס אליהן ללא אישורים מיוחדים.

ההתנחלויות והחוק הבינלאומי

הקמת ההתנחלויות הישראליות הינה בניגוד לחוק הבינלאומי הדן בענין המלחמה והכיבוש. ופוגעות בזכויות האדם של הפלסטינים, וחוק הבעלות והקניין. ופוגעות בזכותם להתפתח על אדמתם. והן פוגעות בזכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני.

החוק הבינלאומי אוסר על הכובש לעשות שינויים קבועים. ואוסר העברת האוכלסיה הנכבשת ממקום מושבה המקורי. אך ישראל אינה מציתת להם.

לסיכום

• ההתנחלויות הן מקור למתח ולדיון תמידי בקונפלקט במזרח התיכון.

• כל פתרון עתידי מחייב פינו כליל של ההתנחלויות או של מרביתן המכריע.

• הסכמי אוסלו התעלמו מההתנחלויות.

• ישראל הקימה את ההתנחלויות בבקעה בכדי לשרטט מחדש את גבולותיה המזרחיים.

• והקימה את הגדר הפרדה בכדי לשמר את המצב לטובתה.

• פינו ההתנחלויות בעתיד קשה מאוד, לכן יש להתחיל בהליכים שיקלו על הפינוי, כגון הפסקת הרחבתן.

• כמו כן הפסקת סלילת כבישים עוקפים.

• הפסקת מתן הטבות ותמריצים.

• הפסקת הפקעת האדמות.

• החזרת האדמות האדמות שהופקעו לבעליהם הפלסטינים.

Prepared by: 

The Applied Research Institute – Jerusalem
ARIJ